בואו להכיר את הילה אופק מדואו ירושלים שתנגן בקונצרט פתיחת העונה הרביעית "Premiere"

איך התחלת לנגן בנבל:

זאת שאלה שאני מקבלת כמעט אחרי כל קונצרט, ואין לי סיפור מאוד מיוחד לספר. אני זוכרת שתמיד רציתי לנגן נבל. התחלתי ללמוד פסנתר בגיל שש, אבל לא הרגשתי שזה הכלי שלי. ביקשתי תקופה דיי ארוכה מאימא שלי לנגן בנבל, והיא דווקא לא ממש התלהבה בהתחלה והציעה לי לנגן גיטרה במקום. אחרי כמה שיעורי גיטרה, כשהבנתי שלנגן גם גיטרה וגם פסנתר לא הולך ביחד בגלל הציפורניים הארוכות שצריך בשביל גיטרה, חזרתי לבקש נבל.

אז הגענו אל המורה גתית בועזסון, לקחתי שיעור ניסיון – והתאהבתי בנבל.

מתי החלטתם להקים את הדואו:

כשהייתי לקראת סיום התיכון ואנדריי ואני רק הכרנו, הוזמנתי לנגן בחתונה של אחות של החברה הכי טובה שלי שרצתה מאוד שיהיה דואו חליל ונבל בחתונה. אני כמובן נרתמתי למשימה, וביקשתי מחברה שניגנתי איתה בעבר לנגן איתי בחתונה. כמה ימים לפני החתונה, היא הודיעה שלא תוכל לבוא. אובדת עצות התקשרתי למורן, הכלה, והודעתי לה שיש בעיה, אבל נראה לי שגם יש פתרון. "החלילנית לא תוכל להגיע, אבל אנדריי מוכן לנגן במקומ" אמרתי. הגענו יחד למסקנה שאנשים רק רוצים ליהנות מהמוסיקה, ואם זה חליל או סקסופון ליד הנבל – זה לא משנה. העיקר שהמוסיקה תהיה טובה.

זאת היתה בעצם ההופעה הראשונה שלנו כדואו. אחריה עברו עוד כמה שנים עד שהחלטנו להתמקד בדואו בצורה מקצועית. נקודת המפנה שהיוותה את המעבר מנגינה משותפת חובבנית להחלטה להפוך לדואו מקצועי היתה בשנת 2013, כאשר זכינו במקום הראשון בתחרות למוסיקה ישראלית בלונדון.

איך נראית השגרה שלכם?

השגרה אצלנו היא שאין שגרה. כל יום נראה אחרת לגמרי.

בימים של קונצרטים אנחנו מחשבים קודם כל את זמן הנסיעה למקום הקונצרט (זה משתנה מאוד, אך לרוב בין שעה לחמש שעות), אחר כך מחשבים אחורה את הזמן משעת התחלת הקונצרט ועושים לוח זמנים מדויק שכולל בתוכו את השעה שאנחנו רוצים להיות באולם, כמה זמן חזרה אנחנו רוצים לפני, ואם אנחנו רוצים לנוח בצהריים לפני הקונצרט (מה שלצערי כמעט אף פעם לא קורה). לפי כל המשתנים האלה, אנחנו מחליטים מתי לצאת מהבית. תלוי בזמן הנסיעה, ימי קונצרט הם לרוב ארוכים מאוד. את הנסיעות אנחנו משתדלים להעביר בשמיעת מוסיקה מהספוטיפיי של אנדריי (מה אפשר למצוא אצל אנדריי בספוטיפיי? תוכלו לקרוא בהמשך) או מתחלפים בנהיגה ומשלימים שעות שינה. בתקופות שבהם יש סיבוב הופעות (לפעמים 24 קונצרטים בחודש!) אנחנו ממש נכנסים למיני שגרה של מעבר מעיר לעיר, קונצרט כל ערב, ויום חופשי אחד בשבוע. אחרי כמה ימים בדרכים, זה מרגיש כאילו מעולם לא עשינו משהו אחר.

בימים שאין קונצרט – אנחנו בדרך כלל קמים מוקדם והולכים להתאמן בכלים שלנו, לחוד או ביחד.

קשה לשמור על שגרת אימונים מסודרת כשכל יום שונה – אבל מוצאים דרכים יצירתיות, ובעיקר לומדים לנצל כל רגע פנוי.

בתכנית הולכות להיות שתי יצירות של מלחינים ישראליים, ספרי לי על זה –

במשך תקופה ארוכה מאוד רצינו להזמין יצירה, והיה לנו חשוב שזו תהיה יצירה מאת מלחין ישראלי. אין הרבה יצירות מקוריות לנבל וסקסופון, וחבל.

כמו הרבה דברים בחיים, אחרי שהתבשלנו עם הרעיון הרבה זמן וחיכינו להזדמנות המתאימה – הגיעו שתי הזדמנויות מדהימות אחת אחרי השניה, וכך זכינו לנגן שתי יצירות ישראלית חדשות שנכתבו עבורנו בשנה האחרונה.

תהליך העבודה על היצירות, אותן כבר ביצענו מספר פעמים בגרמניה, אבל נבצע לראשונה בכורה ישראלית שלהן בקונצרט בדצמבר, היה מהנה ומאתגר. העבודה מול עמית ווינר וגילעד הוכמן, כללה שיחות בהן החלפנו רשמים על מה היינו רוצים ביצירה, ולאחריה, כאשר קיבלנו את התווים לראשונה, אינספור התכתבויות, שיחות סקייפ או חזרות משותפות בהן עבדנו יחד עד שהצלחנו להגיע לתוצאה שממנה נהיה מרוצים שלושתנו.

הייתי שמחה לספר כמה שפחות על היצירות עצמן ולהשאיר מימד של הפתעה למאזינים.

ספרי לי על הדיסק שהוצאתם לאחרונה:

בינואר 2017 הוצאנו את דיסק הבכורה שלנו, "PREMIERE". בדיסק יש יצירות מקשת סגנונות רחבה: מדבוז'אק ועוד כלייזמר עממי. הקו שהנחה אותנו בבחירת הרפרטואר היה פשוט מאוד: מנגנים רק מוסיקה שאנחנו אוהבים ומתחברים אליה, ולא נופלים להכללות: קלאסי או עממי.

הקלטנו את הדיסק במשך שלושה ימים אינטנסיביים באולם קונצרטים קטן בפרבר של נירנברג בגרמניה. אירחנו בדיסק גם שלושה נגנים אורחים – שני חברים טובים שלנו: מריו קורניץ', כנר וויולן, נינה האקר, נגנית קונטרבס, ואת סבא שלי, גיורא פיידמן שמעבר לנגינה תרם גם מהידע האין סופי שלו בהקלטות.

אבל בעצם העבודה על הדיסק התחילה בעצם עוד הרבה לפני שנכנסו להקליט. אספנו חומרים, ניסינו המון קטעים שונים, ועבדנו במחשבה רבה על העיבודים.

אז עיבודים הם חלק גדול מהעבודה שלכם?

בהחלט, עיבודים זה נושא שתופס משקל רב, גם מבחינת זמן, וגם מבחינת מחשבה בתהליך העבודה שלנו.

למשל, היצירה שפותחת את הדיסק היא ליברטנגו של פיאצולה והיא אחת היצירות הראשונות שניגנו יחד.

כשאנדריי אמר לי פעם ראשונה שהוא רוצה לנגן אותה, אמרתי לו חד משמעית שאין סיכוי: "חייבים לקבל את המגבלות של הדואו שלנו, יש דברים שאי אפשר לעשות". לא הצלחתי להבין איך אצליח לנגן יצירה כל כך קיצבית, מלאה בטמפרמנט ארגנטינאי על נבל. לשמחתי, אנדריי התעקש, ויחד ניסינו המון אפשרויות עד שהגענו לעיבוד מגובש שמצליח להעביר בדיוק את מה שרצינו.

אחרי העבודה על העיבוד הזה, הבנתי שטעיתי לגמרי בדרך המחשבה שלי, והחלטנו להפוך את "מגבלת הרפרטואר המקורי" להרכב שלנו, ליתרון – אין דבר שאנחנו לא יכולים לנגן.

האם אתם תמיד מנגנים רק בדואו?

שאלה טובה. אנחנו מנגנים הרבה יחד, אבל לא תמיד. אנחנו פעילים כל אחד לחוד גם כסולנים ומנגנים גם בתזמורות, או מוסיקה קאמרית כל אחד בנפרד אבל הדואו הוא ההרכב היחיד הקבוע של שנינו.

גם כדואו, אנחנו תמיד שמחים לשיתופי פעולה עם הרכבים אחרים או תזמורות.

אילו שיתופי פעולה למשל יהיו לכם בשנה הקרובה?

השנה ננגן שלוש פעמים את הקונצ'רטו הכפול של מוצרט לחליל ונבל, (בגרסה לסקסופון סופרן ונבל כמובן) בינואר ובמאי בארץ יחד עם תזמורת סימפונט רעננה ותחת ניצוחה של קרן קגרליצקי, ובפברואר עם התזמורת הסימפונית קלאסיקה תחת ניצוחו של יבגני צירלין בסנט פטרסבורג, רוסיה.

בינואר נצא לסיבוב הופעות של חודש וקצת בגרמניה כחלק מ"שישיית גיורא פיידמן" שם ננגן יחד עם עוד שלושה מוסיקאים תורכים מדהימים: מוראט קוסקון – כלי הקשה, גורקן בלקן – עוד וגיטרה, ומוהיטים קאמאל – קאנון,

ובקיץ ניפגש שוב עם הלהקה הליטאית Subtilu-Z (שני נגני אקורדיאון, נגן כלי הקשה, ונגן ביריבין – כלי נשיפה עממי ליטאי) אותם פגשנו לפני שש שנים בתחרות Terem Crossover ברוסיה ומאז אנחנו שומרים על קשר חם ותמיד שמחים על כל הזדמנות לנגן יחד.

אפשר להתעדכןעל הקונצרטים הקרובים שלנו באתר האינטרנט שלנו: https://www.jerusalemduo.com/

אז מה הטופ 5 בספוטיפיי של אנדריי?

1. Ibrahim Maalouf

2. כוורת

3. אריק איינשטיין – משירי אברהם חלפי

4. עומר אדם

5. Omer Klein

ותכנית רדיו אחת שאף נסיעה לא שלמה בלעדיה – הבוקר עם טל ברמן ואביעד קיסוס שנותנים לנו קצת הרגשה של בית ומעבירים איתנו את הבוקר (גם אם לפעמים אנחנו שומעים תוכנית שהורדנו אתמול)