focusתוכלי לספר לי על שגרת היום שלך? איך את מצליחה לתחזק קריירת סולו כל כך תובענית לצד תפקידך כנבל ראשון בתזמורת הפילהרמונית הצ'כית ובנוסף ללמד גם בפראג וגם בבריסל?
תמיד חונכתי להיות בעלת משמעת-עצמית ולא לבזבז דקה מהיום. כמובן שיש לי מזל שהרבה מהעבודה הקשה נעשתה בעבר, כשיכולתי להתאמן על הנבל 10-12 שעות ביום. עבודת הבסיס הזאת היא התמיכה הגדולה שלי היום, כשאני עסוקה בהרבה מחוייבויות אחרות ואין לי תמיד זמן להתאמן כמו בעבר. אבל כל הדברים שאני עושה היום משמחים אותי וממלאים את חיי. יש לי הרבה הנאות מגוונות: קונצרטי סולו, נגינה עם תזמורת, הוראה וכמובן המשפחה שלי, את כל אלה אני מנסה להצליח לשלב. בזכות התמיכה מהאנשים סביבי כל העבודה הזו אפשרית.
ספרי לי על התכנית שאנחנו עומדים לשמוע בקונצרט שלך פה בתל-אביב
בחרתי יצירות מתקופות שונות שיש להן משמעות מיוחדת עבורי. אני אפתח עם הסוויטה ללאוטה של י.ס. באך, אמשיך עם הסונטה הצ'כית בסגנון קלאסי של פרנץ אנטון רוסלר-רוזטי, ואחר כך אנגן עוד יצירה צ'כית של אנטונין דבוז'ק – הסוויטה האמריקאית. היא לא כתובה לנבל במקור, אבל אני אנגן את תפקיד הפסנתר על הכלי שלי. כדי להציג את הנבל גם ככלי וירטואוזי, כללתי בתכנית את הפתיחה, קדנצה ורונדו של הנבלאי מהתקופה הרומנטית פריש אלבארז. לסיום, אנגן יצירה שהיא מאוד אישית עבורי – המולדבה של בדז'יך סמטנה. זו יצירה ששמעתי לאורך כל הילדות שלי. אמא שלי נגנה אותה על הנבל בכל הקונצרטים שלה, ואני הייתי מקשיבה ביראת כבוד. המולדבה היא ממש יצירה לאומית בשביל הצ'כים, אבל כמובן שיש לה גם קשר חזק לתרבות הישראלית – הנושא המרכזי בה מזכיר מאוד את ההמנון הישראלי.
האם יש לך חלום שעוד לא הגשמת?
אני אסירת תודה לכל מה שהחיים נתנו לי כבר. כמעט כל החלומות שלי התגשמו, וגם אם כמה חלומות נשארו, אני מאוד מודעת לכל האוצרות שכבר חוויתי. את החלומות שלי תמיד העדפתי לשמור לעצמי, ואני מאמינה שבדרך כלל הם גם מתגשמים.
חלום חיי במקצוע שלי הוא להפוך את הנבל לאחד מכלי הסולו החשובים ביותר. אני מאוד שמחה לראות שמעמד הנבל כבר הספיק להשתנות מאוד, תודות לכולנו – נגני הנבל – שעובדים כל הזמן כדי להגשים את החלום הזה.