focusרק בגיל 17 התחילה אנני (Anni Kuusimäki) לנגן ב
נבל. תוך שנים ספורות התחילה לנגן באופרה הלאומית של פינלנד ולאחר מכן בתזמורת הפילהרמונית של הלסינקי שהיא התזמורת המובילה בפינלנד ואחת התזמורות הטובות בעולם. בואו להכיר את אנני.
ספרי לי על הזיכרון המוסיקלי הראשון שלך
הדבר הראשון שעולה לי לראש זה קלטת טייפ שהייתה שייכת לאמא שלי ובה הייתה מוקלטת הסמפוניה מספר 40 של מוצרט. אני זוכרת כמה אהבתי אותה. היו לנו עוד כמה קלטות כאלה אבל לא יכולנו לשמוע אותן בבית כי לא היה לנו רדיו. אז היינו הולכים לכיתה בבית הספר שאמא שלי לימדה בו, אמא שלי הייתה מחנכת של כיתות א' וב' בבית–ספר, ובכיתה שלה היה רדיו–טייפ ושם היינו יכולים לשמוע את הקלטות. אני זוכרת שגם היה לה מקרן והיינו מקרינים על הקיר תמונות מכל מיני ספרים בזמן שהיינו שומעים מוסיקה, היינו עושים את זה למשל בפטר והזאב.
ומתי התחלת לנגן?
בגיל 9 אמא שלי שאלה אותי האם אני רוצה ללכת לקורס קיץ שמלמדים של קנטלה (Kantele). קנטלה הוא כלי נגינה שולחני עם מיתרים. אמא שלי לא יכלה לנגן בשום כלי והיא רצתה שהילדים שלה כן ילמדו.
למה היא לא יכלה לנגן?
ובכן, מוסיקה לא הייתה משהו חשוב במיוחד בשבילם. אין לנו נגנים במשפחה, כלומר, מוסיקה לא הייתה מסורת אצלינו. אמא שלי מאוד הצטערה על כך כי היא בטח הייתה אוהבת לנגן בפסנתר או בכל כלי אחר.
בהתחלה השיעורים בקנטלה היו רק בחופשות הקיץ. זה היה מעין מחנה קיץ של שבועיים שבו היינו לומדים, ואז היינו צריכים לחכות לקיץ הבא כדי להמשיך ללמוד. זה היה מעט מאוד ולכן אני וחברה שלי נרשמנו לבית ספר לנגינה שם למדנו על כל מיני כלים שונים. שנינו למדנו חליל וקלרינט ובאיזשהו שלב אני גם למדתי לנגן על בסון כי ניגנו בתזמורת כלי נשיפה והיה צורך. באחד מקורסי הקיץ פגשנו מורה לקנטלה והיא מאוד התלהבה מאיתנו. היא הזמינה אותנו ללמוד אצלה קנטלה בעיר אספו שזה ליד הלסינקי. היינו נוסעות אליה לשיעור פעמיים בחודש. המרחק מאספו לאיפה שגרתי היה 550 קילמטרים, דרך ארוכה. אבל היינו עולים על הרכבת בלילה ומתעוררים בבוקר באספו, נשארים לסוף–השבוע ואז חוזרים הביתה כדי להגיע בזמן לבית הספר. זה היה בגיל 13. בנוסף השתתפנו בהרכב של נגני קנטלה שיכולנו להופיע איתו ולהרוויח קצת כסף בשביל לכסות את ההוצאות על הנסיעות. עם ההרכב הופענו גם מחוץ לפינלנד, הופענו בסין, בקנדה, בקפריסין ובעוד כל מיני מקומות, זה היה מאוד מעניין עבור נערה צעירה.
קפריסין מאוד קרובה לישראל
נכון. היינו שם שבוע וניגנו כמה קונצרטים.
ומתי התחלת לנגן בנבל?
הזמינו אותי לשמוע קונצרט של נבל וחליל. אני זוכרת שזה היה לילה חורפי מאוד, משהו כמו מינוס 39 מעלות, באנו לצאת אבל האוטו אפילו לא התניע ואז היינו צריכים להזמין מונית. זה היה מאוד קשה למצוא אחת, בכל זאת, לא גרנו במרכז, אבל בסופו של דבר הצלחנו להגיע לקונצרט. אני זוכרת שבאותו הערב התאהבתי בנבל, ובסתיו שאחריו כבר התחלתי ללמוד נבל בקונסרבטוריון של יואנסואו (Joensuu). זה היה בגיל 17. הייתי צריכה לנסוע ברכבת 100 קילונטר כדי להגיע לשיעור וגם כדי להתאמן כי לא היה לי נבל בבית. ככה הייתי נוסעת כל שבוע פעם אחת לשיעור ופעם אחת להתאמן. בשנה השניה המורה שלי השאילה לי את אחד הנבלים שלה ואז לא הייתי צריכה לנסוע כדי להתאמן. נסעתי ליואנסו לשיעורי נבל, לאספו לשיעורי קנטלה ובנוסף לימדתי קנטלה בבית הספר למוסיקה. זאת הייתה תקופה עמוסה. אני לא יודעת איך הצלחתי לתמרן בין כל הדברים יחד עם בית הספר, אבל אולי כשאתה צעיר יש לך כוחות כאלה כי אתה מלא התלהבות.
אז התחלת ללמוד נבל מאוד מאוחר. מתי החלטת ללכת על זה באופן מקצועי?
זה היה בערך אחרי שנתיים וחצי שניגנתי בנבל. למדתי בקונסרבטוריון בטמפרה (Tampere), ניגנתי בתזמורת של הסטודנטים, וביצענו את האופרה לה בוהם של פוצ'יני. זאת הייתה הפעם הראשונה שניגנתי אופרה שלמה. לפני זה חשבתי שנבל זה רק חלום רחוק, אבל אחרי שניגנתי את היצירה הרגשתי שהחלום התגשם. התחלתי לחשוב שאולי אני באמת יכולה להיות נגנית נבל מקצועית. ואז התחלתי להתאמן יותר. תפקיד הנבל מלה בוהם הוא דיי קשה. זאת יצירה של שעתיים.
אחר כך נרשמתי לאקדמיה על שם סיבליוס בהלסינקי והמורה שלי הייתה הנבלאית הראשונה של התזמורת הפילהרמונית של הלסינקי. כעבור שנתיים פגשתי את הנבלאית ווילי פוסתמה (Willy Postma) ועברתי ללמוד אצלה. ווילי גרה בטרונדהיים, נורווגיה, אז הייתי צריכה לנסוע לשם כדי לקחת איתה שיעורים. לאחר מכן התקבלתי לתזמורת האופרה הלאומית של פינלנד בתפקיד משנה לנבל ראשון. זאת הייתה תקופה מאוד עמוסה. אחרי שנה ווילי הזמינה אותי לטרונדהיים להיות מחליפה שלה, אז לקחתי פסק זמן של שנה וחצי מההאופרה, ונסעתי ללמוד אצלה באופן אינטנסיבי. אחר כך חזרתי לתפקיד שלי בתזמורת האופרה, אבל אז בשנת 1999 המורה הקודמת שלי פרשה מהתזמורת הפילהרמונית של הלסינקי ואני עשיתי את האודיציה והתקבלתי.
ואז היו לך 3 משרות לתמרן ביניהן
נכון, אבל זה היה לזמן מאוד קצר, כי זה היה בלתי אפשרי בשבילי להחזיק בשתי משרות נבל ראשון. הייתי צריכה לבחור בין אופרה לבין סמפוניה. בסופו של דבר בחרתי בתזמורת הפילהרמונית כי רציתי גם ללמד וגם לתת קונצרטים משלי בנוסף לנגינה תזמורת. וגם רציתי שהרפרטואר ישתנה כל שבוע, ובאופרה זה לא קורה. אני מאוד אהבתי את האופרה. הייתה שם אווירה טובה ואנשים טובים והמוסיקה אהה… כמה שהיא נפלאה! בכל מקרה, זאת הייתה הבחירה הנכונה בשבילי.
ספרי לי על מה שאנחנו הולכים לשמוע בקונצרט פה בישראל. זה בעצם אסופה של יצירות לפסנתר שנכתבו על ידי מלחנים פיניים בעיבוד שלך לנבל. איך הגעת לזה?
למעשה אין הרבה יצירות פיניות מקוריות לנבל שנכתבו בתקופה שבין 1890 ל-1930. התחלתי לעבד את היצירות הללו לנבל אחרי שיום אחד התבקשתי לנגן במסיבה באיזור קרליה (Karelia) שבפינלנד. ביקשו ממני לנגן מוסיקה פינית בנבל ולא בקנטלה. לא היה לי כלום לנגן. המוסיקה הפינית שניגנתי הייתה ברובה הגדול מודרנית ולא ממש מתאימה לאירוע. אז פתחתי ספר של מוסיקה פינית לפסנתר ובחרתי יצירה של אוסקר מריקאנטו. זאת היצירה הראשונה שניגנתי. ואז חשבתי לעצמי: למה שלא אעבד עוד יצירות מפסנתר לנבל. זאת מוסיקה מאוד יפה. ואחרי כמה שנים היו באמתחתי עשרות יצירות כאלה. עשיתי את זה רק בחופשות הקיץ ובחופשים אחרים. זה היה התחביב שלי – לעבד יצירות פיניות לנבל. הייתי צריכה למצוא את החומר המקורי קודם. לקנות הרבה תווים ולבקר בספריות תווים. היום זה מאוד קל כי אפשר להוריד הכל מהאינטרנט. ואז לפני עשר שנים חשבתי על הרעיון לארגן חלק מהחומר לספר ואולי אפילו להקליט דיסק. ושנה שעברה זה ממש יצא לפועל. היה מאוד עמוס. אבל עכשיו הספר והדיסק עומדים לצאת ממש בקרוב כך שיהיו לי אותם כבר בהופעה בישראל. יש שם מוסיקה של סיבליוס, מריקאנטו ואחרים.
זה הזמן לציין שיהיה ניתן לקנות אותם בקונצרט, ושאפשר למצוא מידע נוסף עליהם באתר של אנני.
ספרי לי על הופעה מוזרה שהייתה לך
זה היה בתזמורת נוער בלפלנד, קרוב לעיר רובניימי (Rovaniemi). יש להם שם תיאטרון על הר עם דרך ארוכה, בערך קילומטר, על שביל צר שעשוי מעץ. לימדתי שם נבל והעברתי סדנאות. היה לנו קונצרט בתיאטרון הזה שעל ההר, וזה היה מאוד מפחיד להעביר לשם את הנבל כי העגלה הייתה בדיוק בגודל של השביל ואם הנבל היה נופל הוא היה פשוט נשבר. אבל הצלחנו בסוף להעביר ארבעה נבלים לשם ובחזרה ובקונצרט ניגנו יצירות לארבעה נבלים, שלושה, דואטים ויצירות סולו. היה כיף. כיף ומפחיד.
והיתה עוד הופעה. זה היה בפסטיבל למוסיקה קאמרית בקוהמו (Kuhmo). ניגנו את היצירה Conte Fantastique של אנדרה קפלה. באותו זמן האגודל שלי היה יבש והיה שם חתך ותוך כדי היצירה הארורה הזאת הוא נפתח והתחיל לדמם, וטיפות דם נזלו על הנבל… זה היה סיוט! אבל הסיפור של היצירה הזאת גם ככה לא כזה נחמד. היצירה מבוססת על הסיפור של אדגר אלן פו "מסכת המוות האדום". ששם המוות מגיע…
שאלה אחרונה: עם איזה מלחין היית יושבת על כוס תה?
מוריס רוול. אני אבקש ממנו לכתוב יצירת סולו לנבל. אני אוהבת את המוסיקה שלו והוא כותב לנבל כל כך טוב.